חג הפסח כבר כאן ובעודי כותבת את הפוסט כולם מתכוננים לליל הסדר, אבל מבחינתי גולת הכותרת בחג הפסח דווקא מגיע בסופו וזאת חגיגת המימונה.
במימונה כל מי שלא בן לעדה המרוקאית מחפש חבר קרוב או רחוק כדי להתארח ולטעום ממטעמי העדה, והידועה שבהן היא המופלטה.
אחת כזאת היא חברתי נועה קליין, "בתולת מימונה", לא היה לה הרבה מושג מה זה בעצם מימונה, אבל לאייר מימונה היא בהחלט יודעת… (כל הזכויות לאיורים בפוסט שמורות לה).
לבקשתה, סיפרתי לה מחוויות החג האישיות שלי ושל משפחתי, וציידתי אותה בכמה כללי "עשה ואל תעשה" למתארח הטרי. אז אם גם אתם לא התארחתם מעולם במימונה, או התארחתם ולא ממש הבנתם מה הסיפור שעומד מאחורי החגיגה הססגונית הזאת, הפוסט הזה הוא בשבילכם!
אז בואו נתחיל בקצת רקע היסטורי…
"מימונה" בבית משפחת בן זיקרי
ההכנות למימונה בבית אמי התחילו הרבה לפני פסח, את הנקיונות לחג היא התחילה מבעוד מועד – מיד אחרי פורים, כך שיהיה לה זמן לבשל לחג ובמקביל להכין את כל העוגות, הריבות והפיצוחים למימונה.
סידור השולחן היה מתחיל מרגע שסיימנו את ארוחת החג האחרונה ועד ערב המימונה עצמו.
התחלנו בעוגות ומשם התקדמנו לריבות, פיצוחים, שתיה ודברי מתיקה – הכל מעשה ידיה של אמי (להתפאר). יותר מאוחר עלה לשולחן דג גדול עם פרח בעין (בחיי) שנועד לסמן ברכה ופריון, ובמהלך כל הערב נותן מבט חודר לכל האורחים.
כשחגיגות המימונה החלו כל אורח התקבל בצהלולי שמחה ופיזור קמח על הראש, לאות סגולה לברכה ולשפע לשנה החדשה.
במימונה מכינים שלל סוגי מתוקים ועדיין כוכבת הערב היא – "המופלטה".
אימא שלי הייתה אישה חכמה ומפונקת, שאהבה את החיים הטובים לכן היא "סידרה לה מנהג" שאומר כך: בבית של אבא שלי נהוג לאכול רק "כשר לפסח" בערב המימונה, לכן היא לא עושה מופלטה בקיצור "מימונה לייט" (אל תדאגו למדתי המון ממנה, אבל לאורחים שלי אני כן דואגת גם למופלטות).
,
בשכונה בה גדלתי, קריית מנחם בירושלים, ערב המימונה היה באווירת תחרות סמויה,
מי מכין את השולחן הגדול והמושקע ביותר ומי עושה את המופלטה הטובה ביותר.
הביקור בבתים הפתוחים, היה מתחיל בשעות היותר מאוחרות של הערב מתי שאצלנו יש פחות לחץ של אורחים ותמיד הקפדנו שאבא או אמא יישארו בבית לקבל את האורחים שלנו. הביקורים אצל השכנים היו קצרים וממוקדים, כל אחד קיבל מופלטה ביד, אף אחד לא היה מעז לבקש עוד, רק אם המארחת היתה מציעה ואז הינו לוקחים בשמחה, כמובן שהקפדנו לסרוק את השולחן כדי לדבר על מה שראינו אחר כך – להזכירכם תחרות אבל סמויה 🙂
איור: נועה קליין
מימונה" מודרנית"
אז אמנם אני מרוקאית, אבל נשואה לאשכנזי, ובמשך השנים יצא "באופן טבעי" שהבן זוג מרוב התלהבות הפך להיות מרוקאי גאה ואני עם השנים הפכתי לרגועה ושקטה. עדיין הילדים יצאו "חצי חצי" והם אלה שדורשים מימונה!
שנים חשבתי, מה לי ולבלגן הזה, זה כאב ראש וממש לא בשבילי, ולכן יצרתי לעצמי מנהג נוח והודעתי שאני מארחת את המימונה פעם בארבע שנים (הבת של אימא שלי – מפונקת ולא רוצה לעבוד קשה מדי).
אצלי ההכנות שונות מאצל אמא שלי, הן באות לידי ביטוי בקניה, "איסוף", בקשת עזרה ממכרים וכמובן רכישה של שלל מטעמים בתשלום.
אני מזמינה עוגות ועוגיות מרוקאיות אסליות ביתיות שמגיעות אלי היישר מדימונה, בעזרתה האדיבה של חברתי אביבה ובאמת שזה יוצא בסוף הכי קרוב למקור.
אחותי רותי דואגת ללקט בשבילי כמה ריבות לערב המימונה מאירועי חינה בהם היא מתארחת וכמובן אחיות, גיסות וחברות עוזרות לי עם עוד ריבות.
אני קונה הרבה ממתקים צבעונים ופיצוחים שגורמים לשולחן להראות "עשיר" ומושקע, לפחות כמו בבית ילדותי.
ולמרות שמכינים המון סוגי מתוקים -אצלנו בבית המופלטה היא הכוכבת האמיתית של הערב!
זה דורש ממני כמובן המון עבודה וגיוס משתפי ומשתפות פעולה שהוכנו מראש ל"מבצע מופלטה".
פעם אחרונה שאירחתי את המימונה (לפני 4 שנים להזכירכם) הכנו 10 ק"ג מופלטות… מזל שאני לא עושה כל שנה, כך אני לא זוכרת כמה זה קשה (ממש מזכיר לי לידה).
אז מה המסקנות מהערב המיוחד הזה –
בחיים למדתי דבר אחד חשוב – לבקש עזרה – לא מתוך מקום של חולשה, אלא להיפך, ממקום של הכרה במגבלות שלי וחוזק נפשי.
כדי לבקש עזרה דרושה תעוזה.
המימונה היא חגיגה של אהבת חינם ודלת פתוחה בין איש לרעהו.
אגב, היא כבר מזמן לא נחלתם של המרוקאים בלבד, זה הוא ערב פתוח לכולם אשכנזים ומזרחים כאחד, עם פתיחת הדלת והלב יש כמה כללים חשובים לכל מי שמתארח או שיתארח השנה, כדי לעבור את הביקור בשלום ובהנאה מירבית.
5 הצעדים לביקור במימונה
1. תיכנסו בשמחה וב"תרבחו ותסעדו" (תתרווחו ותאכלו) – רק זכרו שהכוונה היא לא להשתקע בסלון – המשיכו הלאה, כאן הכל עובד בשיטת ה"כסא החם".
2. מופלטה טובה היא דקה וטרייה ונעשתה בדיוק הרגע. היא אכן מופלאה אבל -לא צריך לשבוע ממנה! ממופלטה רק טועמים, ובדרך כלל אחת – הרי יש עוד אנשים בדרך.
3. לכל מי שהתחילו דיאטה בדיוק בסוף חג הפסח או לא אוהבים מתוק – צר לי, אבל המימונה לא בשבילכם… התאפקו עם הדיאטה עוד יום 🙂
4. לכל המתלהבים שמאוד רוצים לדעת איך עושים את זה? ואת זה? ומי עשה את הוורוד? והלבן? ואם יש ציפורן בעוגיות. זה לא הזמן, גם כי המארחת עסוקה במופלטות וקבלת הפנים, וגם כי היא לעולם לא תודה שזה בעצם קנוי…
5. הכפתנים (לבוש מסורתי) היפים והזוהרים זה לא בגלל שהגלביות חזרו ממש הרגע לאופנה, זה הלבוש המסורתי האמיתי שלנו.
והכי חשוב מהכל הוא לבוא עם המון שמחה, מצב רוח טוב ורצון לחגוג בערב שכולו אהבת חינם.
"תרבחו ותסעדו"
שלכם, ירדנה
הכותבות-
ירדנה ויאטר, בלוגרית, מאמנת אישית ומנחת סדנאות push up לחיים, מאמינה שחלום
גדול מתחיל מצעד אחד קטן שממנו נסללת הדרך
נועה קליין, מעצבת רב תחומית, מאיירת וכותבת בעלת הבלוג-
