כל כך הרבה פעמים אני שומעת את השאלה הזאת: "עכשיו זה הזמן להתחיל דברים?"
אני זוכרת את עצמי כילדה. אמא שלי כל הזמן הייתה אומרת: עכשיו זה לא הזמן לצאת להסתובב, , בגלל המצב הביטחוני. צריך לחכות שהמצב יירגע. או, כשהייתי אומרת לה שאני נוסעת לחו"ל, היא היתה אומרת: "את רואה שאני לא מרגישה טוב. אולי אני אמות… תחכי שאני אהיה במצב יותר טוב…"
תמיד עניתי לה באופן הכי טבעי: "אם נחכה לזמן הנכון, כנראה שאף פעם לא נצא מהבית, ובטח לא נעשה שום דבר".
היום, כשאני כבר אימא בוגרת, סוג של "מקולקלת" – מפוחדת, דואגת, מתעצלת ומוותרת, פתאום אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי בדיוק את אותה השאלה: "האם עכשיו זה הזמן המתאים לעשות את זה?" (לא משנה באיזה זה מדובר)
הרבה פעמים אני אומרת באוטומט "לא", ואחר כך שואלת את עצמי מחדש, והתשובה בפעם השניה היא תמיד שונה. לרוב אני עונה לעצמי חד משמעית – כן ועכשיו! עכשיו זה הזמן המתאים!
ממרומי גילי והסתכלות שלי אחורה, אני מוצאת כל כך הרבה הוכחות לזה שהתשובה היא: הזמן הנכון הוא עכשיו:
אם הייתי מחכה לזמן הנכון להתחתן, כנראה שלא הייתי נשואה עכשיו.
אם הייתי מחכה לזמן הנכון לקנות דירה , כנראה שלא הייתה לי דירה עכשיו.
אם הייתי מחכה לזמן הנכון לעזוב את העבודה שלי כשכירה ולצאת לעצמאות, סביר מאוד להניח שעדיין הייתי שכירה.
אם הייתי מחכה לזמן הנכון להתחיל דיאטה, כנראה שעוד הייתי דוב דובה.
אני מבינה מצוין שעכשיו זה הזמן המתאים לעשות כל דבר שאתן רוצות לעשות. פשוט כי אין זמן אחר.
אחד הדברים שהבנתי, זה שאין דבר כזה ניהול זמן. כשעבדתי כשכירה, הייתי קמה כל יום בחמש וחצי בבוקר. בשש וחצי הייתי כבר בחדר כושר, וברבע לשמונה הייתי במשרד. בתקופה שהפכתי לעצמאית וקמתי בבוקר בלי לחץ, כי התחלתי לעבוד רק בעשר, לא הספקתי ללכת לחדר כושר. הזמן פשוט ברח לי בין הידיים. הקצב שלי היה אחר, עד שהבנתי שגם כשיש לי יותר זמן, אני צריכה לקום שעה קודם.
הרבה פעמים אנחנו מוצאות זמן רק כשאין לנו ברירה. אם חלילה אנחנו לא מרגישות טוב, עד שאנחנו לא כמעט מתות, לא נלך לרופא. העיקר אנחנו אומרות "מה שחשוב זה הבריאות…".
הרבה פעמים, כשלא הקשבתי לעצמי שהגיע הזמן, ודחיתי את מה שרציתי בגלל שחיכיתי למשהו אחר, החיים בסוף חיובו אותי לעשות את השינוי, וזה תמיד בא בהפתעה, בזמן הכי לא נכון ובתקופה שהייתי הכי חלשה.
זה הזמן לבדוק את עצמכן:
אם אתן מוצאות את עצמכן עם סימפטומים של מחלת "התרציצית", שמכונה גם "תרצת נפוצה" (מלשון תירוצים), תבינו שזה הזמן לעצור ולנהל שיחה עם הבן אדם הכי אינטליגנט, מתחשב ומבין…. את!!
תתחילי לנהל שיחה אוהבת (כמו שאת עושה שאת רוצה לפנות למישהו אחר ולהשיג מולם משהו ?) כדי שיהיה לך נחמד עם עצמך.
השאלות הכי משמעותיות עם עצמנו קורות לפני השינה, כי שם לא מפריעים לנו, ואין לנו לאן לברוח. זה רק אנחנו עם עצמנו.
לגבי כל דילמה או חלום שאת רוצה להגשים, תמיד תשאלי את עצמך – האם עשית את היום את המקסימום כדי להשיג את המטרה שלך שתלוי רק בך ? אם כן, לכי לישון כמו גדולה 🙂
אם התשובה היא לא, תשאלי את עצמך איזה דבר קטן ואפשרי מתאים לך לעשות? משהו שתלוי רק בך…
ככה בדיוק מתחילים ללמוד לנהל עם עצמך שיחות נעימות ומרגיעות שמובילות גם לעשייה.
זו הדרך שאני מצאתי "לעבוד" על עצמי ולהניע את עצמי לעשות דברים שאני רוצה וצריכה בשביל עצמי.
נסי לחשוב מה הדרך שמתאימה לך, או שתנסי לאמץ את הדרך שמצליחה לי וסיפרתי עליה כאן. כי רק אם תתחילי לעשות משהו, תוכלי להגיע למקום שאת רוצה.
ותזכרי: אל תחכי לזמן. אף אחד גם לא יכול לתת לך זמן.
זה נכון שלפעמים הזמן מנהל אותנו, או מרגיש פתאום שהוא עוצר מלכת בגלל דברים שלא תלויים בנו, אבל בסופו של דבר זמן עושים!
