אנחנו נוטים להתבלבל בין ביטחון עצמי לבין אהבה עצמית.
כשאנחנו צופים בהרצאות ורואים בחורה מלאה בביטחון מרצה, המשפט שיוצא לנו הכי בטבעיות הוא: "איזה תותחית! כיף לה, איך רואים שהיא מתה על עצמה."
אז הרשו לי לעשות רגע סדר בשני המושגים –
ביטחון עצמי ואהבה עצמית הם שני דברים שונים לגמרי שבאים ממקום שונה ונראים אחרת.
אני רוצה לגלות לכן סוד: יש מלא נשים חזקות, אסרטיביות ובעלות ביטחון עצמי שלא ממש אוהבות את עצמן.
אני אישה שנחשבת לבעלת ביטחון עצמי, ואני יודעת להגיד שאת הביטחון העצמי שלי רכשתי מהבית כחלק ממנגנון ההישרדות שלי. בילדותי לא היה מי שילך וידבר בשבילי עם המורה, לא היה לי למי לבכות שקשה לי בצבא או בכל מסגרת אחרת, ולכן הביטחון שלי ניבנה מעצם כך שהבנתי שאני צריכה להילחם בעצמי כדי להשיג דברים.
עם השנים גם הבנתי שהביטחון העצמי שלי גם מאפשר לי להתגבר על פחדים, בידיעה ש"אין ברירה" ואני חייבת להתגבר על החששות כדי להתפתח, לצמוח ולגדול.
גם הידיעה שזה בסדר לא להיות תמיד 100% כי אלו החיים, הידיעה שמתווה לי את הדרך בה אני מנהלת את עצמי ביום יום, בנתה לי ביטחון עצמי שנותן לי את הכוח לקום וליפול כדרך חיים.
אז מה זאת אהבה עצמית?
אהבה עצמית מבחינתי היא שלב עמוק וסודי יותר. אם אשאל אותך עכשיו האם את אוהבת את עצמך, סביר להניח שבאופן אוטומטי תעני בחיוב. אבל רובנו, אם נעצור ונחשוב באמת, נתחיל להרחיב ולפרט:
רק אם הייתי יותר רזה, יותר נחושה, יותר סבלנית, יותר אמיצה. פחות מוותרת לעצמי. אז אני באמת אוהב את עצמי.
כל התחושות האלו לא תמיד עולות לנו במהלך היום.
הן פוגשות אותנו מתחת לשמיכה, או כשאנחנו מסתכלות במראה, כשאנחנו לבד עם עצמו.
רק אז אנחנו יודעות את האמת לגבי איך אנחנו תופסות את עצמנו.
עוד תובנה שהתפתחה לי עם הגיל, אחרי מסע ארוך של התפתחות והתפכחות היא שאני רוצה להיכנס לרובד יותר עמוד עם עצמי ולחזק את האהבה העצמית שלי.
הבחירה הפעם היא פחות תהליך פנימי שאני מאוד מאמינה בו ועושה לאורך השנים בהצלחה,
הפעם בחרתי להתחיל במשהו חיצוני, שכמובן גם ישפיע על הפנים.
רק כשנקודת המוצא הפעם היא אהבה עצמית (שלאו דווקא סותרת את הפוסט שכתבתי "שמנמודה")
שאלתי את עצמי מה הדבר שיגרום לי לאהוב את עצמי יותר והתשובה האוטומטית הייתה: לרדת במשקל ולהיות יותר בכושר.
בשנייה הראשונה אמרתי לעצמי: "איזה רדודה את". וממש רציתי לבטל אותה ולחפור עמוק יותק אבל החלטתי לעצור. בדרך כלל התשובה המדויקת היא דווקא התשובה הראשונה. לא תמיד צריך לחפור יותר עמוק, כי כשמתחילים לנתח ומכניסים את השכל לתמונה, הרבה פעמים ממלאים אותנו עוד פחדים שמזיזים אותנו מהמקום התמים והפשוט. לכן הפעם עצרתי ואמרתי לעצמי: "זה לא רדוד, זאת התשובה וזה מה שאת רוצה עכשיו, אז תעשי את זה!"
החלטתי שאני אוהבת את עצמי, ושמגיע לי יותר ודווקא מהמקום הזה יצאתי לשינוי, בלי לחץ ובלי יותר מידי הגדרות.
מה שכן יש הפעם זה שינוי תזונתי יחד עם ספורט. הסכמתי לשחרר את כל מה שאני יודעת בנושא. ולהתמסר מחדש.
ואני רוצה להגיד לכן, שזה הרבה יותר נוח לצאת "לדיאטה לחיים" בלי דדליין מלחיץ או הרעבה.
אני רוצה לגלות לכן סוד – מהרגע שהחלטתי על השינוי ירדתי 6 ק"ג. אני עדין לובשת את אותם הבגדים אבל עכשיו אני נראית בהן אחרת. אני מקבלת מחמאות ופתאום אין את תחושת הדחיסות בבגדים וחזרתי לקנות מזארה בגדים מידה xl מה שלא עלה עלי הרבה זמן…
לי היה נוח להאשים אותם שהם הקטינו את המידות. במקום חס וחלילה לחשוב שעליתי במשקל…
למרות שהשינוי נשמע קטן, עבורי הוא גדול ורוחבי ומשפיע עלי בכל תחומי החיים – כשאת אוהבת את עצמך את פתאום אוהבת את בן הזוג, את מלאת אנרגיה ובא לך לעשות עוד דברים – אם זה בעבודה או בחיי היומיום.
יש כאלה שיראו אותי ויגידו: מה את מדברת? את נראית בדיוק אותו דבר! אולי, אבל ההבדל הוא באיך שאני מרגישה, איך שאני נראית לעצמי…
וכאן נפל לי האסימון אם אני מתרגשת מהשינוי, אוהבת אותו וגם מצליחה ליהנות מהדרך אז למה לא לחזור ולעשות את זה בדרך אחרת ושונה, ממקום של הבנה: "עכשיו תורי".
בכדי לבדוק האם את מוכנה לצאת לדרך וללמוד לאהוב את עצמך תשאלי את עצמך שאלה פשוטה:
מה את מוכנה לעשות בשביל לאהוב את עצמך? והתשובה צריכה להיות: הכל!!!
ולא, זה לא חייב להיות קשור למשקל הגוף שלך. אלא לכל שינוי שיגרום לך להרגיש יותר שלמה עם עצמך.
אם התחלתן בתירוצים כמו: "תלוי…" או: "רק אם" אז אתן לא מוכנות לשינוי.
אם את בכל זאת מזדהה עם הפוסט ואומרת לעצמך זה בדיוק אני, אני רק צריכה לשנות את – מקום העבודה, מקום המגורים, הזוגיות, התזונה או כל דבר אחר, אני מזמינה אותך להצטרף אלי לסדנת push up הבאה. כדי לצלוח כל שינוי ולקרב אותך לאהבה העצמית
