לכל מי שהגיעה במקרה וגם למי שלא, פוסט שמדבר על ההפתעות וגם התובנות שמגיעות עם הגיל,
בינינו- פוסט לאמיצות. כי 50 זה (לא) רק מספר
כשהייתי צעירה אחרי צבא תמיד אמרתי שבעבודה יש לי בוסית זקנה (בת 40 ) שלא נדבר על גיל 50… זה גיל שנשמע לי ממש זקן, ותמיד אמרתי "בטח בגיל הזה כבר לא עושים את זה…" ( "זה" = סקס כמובן)
אז נכון, לא עושים את זה כמו בגיל 20, אבל עושים את יותר טוב ומשובח, אחרי שנים של תרגול… זה בטוח.
בחיים יש כל מיני משפטים שאנחנו לא מכירים עד שאנחנו בעצמנו מגיעות לאותו הגיל המדובר:
"חמישים זה הארבעים החדש"
"30 זה ה 18 החדש"
"ארבעים זה השלושים החדש"
"גיל זה רק מספר"
וכמובן המשפט הידוע, שבטוח שגברים המציאו: "הגודל לא קובע"
שלל משפטים וסיסמאות שהמציאו כדי שאנחנו נוכל להרגיע את עצמנו, ולא להרגיש "מבוגרים"
אז בקרוב אני חוגגת 50, והגעתי לגיל הזה בכבוד.
היום בגיל 50 אנחנו נראים טוב יותר ממה שנראו ההורים שלנו כשהיו בני 50.
החיים השתנו, התקדמנו יחד עם הטכנולוגיה
גם הטלפון של פעם הוא לא הגלקסי 8 פלוס של היום…
בקיצור, אין מה להשוות.
ובכל זאת, אם חשבתי שאני מוכנה להכל, בכל זאת יש כמה דברים שהצליחו להפתיע אותי בגיל 50:
2. ילדים – גם אם אני רוצה לשכוח לשנייה את הגיל, הילדים דואגים להזכיר. וכשאני מדברת על ילדים אני מדברת על ילדיי, שכבר בעצמם אנשים בוגרים וגדולים – (רותם 25, איתי21 וניצן 17). הרבה פעמים אני שואלת את עצמי איך לעזאזל הם הגיעו לחיי ואיך הם נהיו כאלה ילדים גדולים בלי הודעה מוקדמת.
2. משקפיים – גם ככה אני משכלת אותיות ומספרים בגלל הדיסלקציה שלי, ועכשיו עם הגיל תוסיפו לזה שאני ממש לא רואה טוב וכל המילים והמספרים פשוט בורחים לי. אז.. קניתי משקפיים, והם כמובן בבית, אני לא הולכת איתם באופן קבוע למרות שאני צריכה… וכך אני עדיין לא רואה. לא יודעת מה עדיף – להסתובב עם משקפיים או לצמצם עיניים ולהרחיק את התפריט ממני בכל יציאה לבית קפה או מסעדה. אז הנה אני מודה – אני צריכה משקפיים צמודים אלי. תזכירו לי, כן?
3. הידיים שלי מגלות את הכל – רוב הנשים מתייחסות ל"הזדקנות" בשינויים שמגיעים דרך קמטי ההבעה. תמיד אמרתי שאני בטוח אעשה מתיחת פנים עוד בגיל 40, לפני שיתחילו לי הקמטים, אבל שכחתי… בעצם לגבי הקמטים בפנים אני לא באמת דואגת, יש מלא פתרונות זמינים שאני עוד חושבת עליהם. אבל מה שהכי גורם לי להיזכר מה הגיל שלי אלו כפות הידיים. בעיקר בנהיגה, כשיוצא לי להתבונן בהן מקרוב אני מבינה שהתבגרתי…
4. כשקוראים לי "גברת" אני שומעת "מבוגרת" – פעם רק ילדים היו קוראים לי גברת, וזה לא ממש הפריע לי. היום בכל מקום שאני הולכת כולם קוראים לי גברת. בא לי לצעוק להם בעצבים: "תקראו לאמא שלכם גברת"…
מזהירה אתכן, את האחרון שקרה לי גברת עוד מחפשים עד היום. ?
5. המחשבה איטית יותר – תמיד הייתי חדה ומהירת מחשבה, ופתאום – אני לא יודעת מה קרה לי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת מאוד לאט, או לא זוכרת דברים למשל – זוכרת שאני צריכה ללכת לאנשהו אבל לא זוכרת למה הגעתי לשם ומה אני צריכה להביא. שמות? בכלל לא זוכרת, אפילו לא את שמות הילדים, בהם אני מתבלבלת חופשי. מודה תמיד זה היה, רק שזה החמיר.
אבל יחד עם ההפתעות, יש גם תובנות ודברים שהצלחתי להשיג בגיל 50:
1.זה בסדר שלא כולם אוהבים אותי– פעם המחשבה שמישהו לא אוהב אותי הייתה יכולה לטלטל אותי לחלוטין. הייתי אומרת שממש לא אכפת לי אבל מבפנים הייתי נגמרת. היום אני ממש מרגישה ומבינה שאין מצב בעולם שכולם יאהבו אותי, וזה לגמרי בסדר, אפשר לחיות בשלום גם עם אלה שלא אוהבים אותך, או לא לחיות איתם בכלל.
2.פיטרתי את ועדת הביקורת שלי- שנים כל הזמן הייתי עסוקה במה אני עושה טוב ומה לא, ומאמינה שרק בדרך הזאת אפשר להתקדם , אם חלילה טעיתי "הלך עלי" כל היום וכל הלילה רק הייתי חושבת ושוקעת בביקורת, עכשיו יש לי יכולת לראות את הטוב והרע פשוט ממשיכה. הביקורת "לא הורגת אותי".
3,לפעמים חברויות נגמרות- תמיד האמנתי שחברים זה לכל החיים. אבל כולנו בני אדם, וככאלה גם עושים טעויות. היום אני מבינה שחברויות זה אנרגיה. יש הרבה פעמים שאנחנו מגיעות לפיצוץ עם חברה כזו או אחרת ובאותה מידה יש פעמים שחברויות נגמרות – סתם כי כבר לא מתאים. החוכמה והיופי הן שלמדתי לשחרר, אבל לעולם ותמיד אוהב ואוקיר את הרגעים היפים שהיו.
4,אני מידה 44- דיאטה היא הנוסחה הכי נכונה להשמנה, תאמינו לי -עשיתי את כולן. אחרי שנים רבות שרצתי לרזות התברר לי שכנראה תמיד אחזור למידה 44 במצב הטוב, ולכן הגעתי להשלמה מלאה – אני מידה 44 רוצה לחיות ולמות באותה מידה. זאת אני.
5,מאוהבת בשריטות שלי– מודה אני שרוטה. יש דברים שהצלחתי לשנות ויש דברים שלא ובגיל 50 הבנתי שאין ברירה – מתחילים לאהוב אותם ולצחוק איתם ואפילו לשווק אותם וכך הם מתקבלים בברכה והם פחות מפחידים ומאיימים.
אז לסיכום –
הגיל שלי הוא רק מספר שמסמל את שנות חיי.
לראש שלי אין גיל – הוא עצמאי ועושה שטויות, אוהב לצחוק כמו ילדה
ולכל אלו שבטוחות שהעולם שייך לצעירים –
מבטיחה לכן שזה שבדרך אליכן וזה מגיע בסוף לכולן! אז תיהנו ותחגגו בכל גיל.
שלכן ירדנה
