תמיד האמנתי שיש אמת אחת לכל דבר בעולם. התנהלתי לפי שחור – לבן, אוהבת – שונאת, חם – קר, יודעת – לא יודעת.
החיים והאנשים שסביבי לימדו אותי שדווקא יש עוד הרבה צבעים ועוד מלא תחושות ורגשות.
בהתחלה הבנתי את זה רק ברמה השכלית, דיברתי את השפה ה"נכונה" כלפי חוץ אבל בתוך תוכי עמוק היה קשה לי לשנות דפוסים. הייתה הרבה פעמים סתירה בין מה שאני אומרת לבין האמונות שלי על הסביבה, על אנשים, על המשפחה.
רוב חיי הכוח שהניע אותי הוא הפחד ולא אהבה עצמית. בפחד השתמשתי כתירוץ להגנה על עצמי במקומות שלא עשיתי או שעשיתי משהו לא נכון. היום אני מבינה שכדי לשנות את חיי כל מה שאני אמורה לעשות חייב לבוא מתוך אהבה ולא מפחד.
אבל זה לא הגיע סתם ככה משום מקום.
בשנה האחרונה הבנתי סוף סוף את המילה שאנחנו משתמשים בה כל הזמן: "תשחררי".
כשבאמת "שחררתי" את כל האמונות שהובילו אותי כל חיי נשלחו אלי מורים בדמות מטפלים ,ספרים וחברים שעזרו לי בדרך להתבוננות עצמית ובהפנמה של מי אני באמת. העבודה וההסתכלות לא היו פשוטים וכאבו ממש, פיזית ונפשית – בגוף ובלב. אבל בזכות זה שידעתי והאמנתי שהדרך היא נכונה, הכאבים חלפו ותקופת התכנסות גרמה לי לגדול ולהבין אחרת דברים על עצמי.
בעבר כששאלו אותי האם אני אוהבת את עצמי עניתי באופן אוטומטי כן (גם אם זה לא היה לגמרי נכון).
כמו הרבה אנשים האמנתי שאנשים שאוהבים את עצמם הם חיים "בסרט" והם בהתכחשות לחולשות ולכישלונות שלהם.
היום אני מבינה שאהבה עצמית אמיתית לא אומרת שאני עפה על עצמי בלי פרופורציות אלא שההפך הוא הנכון. האהבה העצמית שלי היא יחד עם השריטות והחוסר שלמות שיש בי. הפסקתי לשקר לעצמי והתחלתי לקבל את עצמי כפי שאני, וכך גם פוטרה ועדת הביקורת שניהלה את חיי עד היום.
אהבה עצמית היא התחייבות – להתחייב לעצמכם שכל הזמן תישארו לצד עצמכם, גם אם נראה שכל האחרים נוטשים אתכם. תאהבו את עצמכם כאילו חייכם תלויים בזה (לי מאוד עוזר להשתמש בהומור עצמי, שדווקא מראה בדיוק על הביטחון שלי גם בדברים ה"פחות טובים" שיש בי).
כבר שנה יש לי שם להרצאה החדשה שלי: "השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו".
היה לי ברור מה אני רוצה להעביר, מה אני רוצה להגיד, אבל ה"איך" לא הסתדר לי. הכנתי מצגת שהייתה מובנת מבחינת השכל וגם נראיתה טוב, אבל היה פער בין מה שהשכל אומר לבין מה שהלב מרגיש.
בתקופה ש"שחררתי" והתכנסתי בתוך עצמי פתאום נפלו אסימונים וגם ה"איך" הסתדר לי. נכנסתי עמוק יותר פנימה והתחלתי לעבוד עליה ברמה הרגשית ולא ברמה המושכלת שמגיעה רק מהראש. תאמינו לי שמתחילים להרגיש שהגוף כואב פיזית, אבל כאבי הגדילה האלה שווים.
אז בנימה זאת תרשו לי להזמין אתכם להרצאה החדשה שיוצאת מהלב שלי שסוף סוף התגבשה והתדייקה יחד עם הדיוק העצמי שלי. השם לא השתנה: "שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו",
אבל התוכן הפעם מגיע מהלב.
לפרטים נוספים אודות ההרצאה – לחצו כאן >>
