שמי ירדנה ויאטר, נשואה ואימא לשלושה. גדלתי בירושלים במשפחה ברוכת ילדים כבת הזקונים,  ממש כמו משפחת סלאח שבתי רק בגרסה המרוקאית. בתוך המשפחה ובסביבה בה גדלתי נאלצתי להילחם על מקומי וגם על דברים שנראים בסיסיים במקום אחר. במהלך חיי דבקתי באמונה כי "האדם הוא המעט ממה  שנולד עימו והרבה ממה שהוא עושה" [אלכסנדר גרהם בל] למרות שלא הכרתי את המשפט הזה עדיין או את עקרונות האימון, חייתי לאורם וניפצתי את תקרות הזכוכית שעשויות היו לסגור עלי.

הצו הראשון שנשלח אלי מהצבא היה הכרזת מלחמת חורמה בהוריי. רציתי ללכת, ידעתי שלמרות כל המכשולים והקושי שאלך. ואכן אני "ניצחתי" והורי שמחו והתגאו בי מאוד.
אמנם בעניין הצבא מרדתי, אך חונכתי לכך שכדי להבטיח את "קיומי ובטחוני" עלי להתקבל למשרה קבועה ובטוחה בארגון ממשלתי. הפעם הייתי ילדה טובה וממושמעת והועסקתי במשך 23 שנה בארגון ממשלתי בתפקידים שונים ומגוונים (בהם: שרות לקוחות, יישומי מחשב והדרכת עובדים בסניפי הארץ)

במהלך מרוץ החיים השוטף, ניהול  בית, גידול ילדים, תחזוק זוגיות ועבודה "אין פנאי" לעצור, לחשוב ולהסיק  מסקנות. אבל, אף על פי שעל פניו הכל בסדר בשגרת החיים התחושות התחילו  להשתנות.. ואז יצאתי למסע של חיפוש עצמי. מה אני אוהבת? האם אני אוהבת ?מה חסר? מה יש? מי אני? מה אני? האם אני במקום בו אני רוצה  לראות עצמי ?

כל כך הרבה שאלות ומחשבות והופ והופ טרללה הגעתי לגיל 40. ההבנה הראשונה הייתה שאני צריכה להוסיף לעצמי צבע לחיים. למדתי איפור, שזרתי והכנתי תכשיטים, השקעתי בחברת פירמידה והצטרפתי לכל מיני קבוצות העוסקות בירידה במשקל. בעזרתן אמנם ירדתי אבל גם עליתי אין ספור קילוגרמים. שם ביעבעו ההבנות החשובות שהולידו שינויים גדולים. הבנתי שהמטרה היא לא רק לאכול פחות, או אפילו לאכול נכון,  הבנתי שלא משנה כמה יהיו נכונים דברים שיכתיבו לי מבחוץ, עד שלא אעשה שינוי פנימי כלשהוא הדברים לא יתיישבו בתוכי, שכן הקושי האמיתי אינו נובע מעצם הירידה במשקל, אלא בשמירה על המשקל לאורך זמן..

לאחר תהליך זיהוי ושינוי הרגלים שארך כ- 12 חודשים, השלתי מעלי 25 ק"ג ואני שומרת על משקל זה כבר 10 שנים. במשך 3 שנים הדרכתי קבוצות מתמשכות ב"שומרי משקל", ובמהלך תקופה זו הבנתי שתהליך הירידה במשקל הינו מורכב וכי טיפול של "זבנג וגמרנו" אינו עומד במבחן התוצאה. ושעל מנת ליצור שינוי לתמיד השינוי חייב להיעשות  הן ברובד המנטאלי והן המעשי. התבהר לי בזמן הזה גם שהכישרון והמהות שלי היא: אהבת האדם והבנתו.

לכן למדתי אימון בחברת "תות – תקשורת ותוצאות" של אלון גל והפכתי לזכיינית שלו בירושלים: אמנתי תהליכים אישים, זוגיים ובני נוער, סדנאות בחברות ובארגונים והכשרתי מאמנים.

שם התחדדה בי היכולת לזהות את הדבר המעכב את האדם שעם הסרתו מתחוללת פריצת דרך בחייו. כשם שבניתי את התייחסותי להרזיה המבוססת על הטיפול בסימפטום ולכן אינה כוללת רק עיסוק בנושא תזונה, קלוריות וכו', אלא מתמקדת בתהליך ההרזיה מנקודת מבט של מאמן. זאת אומרת ההכרה בעובדה כי הירידה במשקל אינה תוצאה רק של מה שאנו אוכלים, אלא גם, ובעיקר, של תהליך הבחירה; הן בתפיסה, הן בחשיבה, הן בהרגשה והן בהתמקדות בזיהוי הרגלים ישנים שאינם משרתים אותנו והחלפתם בהרגלים אחרים שיקדמו אותנו ועזרו לנו לשמור על המשקל לאורך זמן. כך מתוך אותן תפיסות הקשורות לשמירה על המשקל אפשר לגזור תפיסות לשינויים אחרים בחיים.

הקמתי מיזם שנקרא "הפרלמנט של ירדנה" שמורכב ממאמנים שאותם הדרכתי בסוגיות אימוניות מקצועיות והקניית כליים ופיתוח עסקי. בנוסף סיימתי קורס " מנהיגות את המחר של ויצו" שמטרתו פיתוח מנהיגות אישית- חברתית, שבו הקמתי מיזם עסקי חברתי
"גיבורות על" כל אחת יכולה!! המתייחס לנשים, אימהות שמנהיגות את עצמם בבית ובעבודה בו בזמן והחיים נכנסים לאוטומציה לא בריאה ולפעמים גם לא מודעת.

עוד על המסלול שעברתי מ"עובדת מדינה" ועד ל"פוש אפ לחיים" תוכלו לקרוא בבלוג שלי: "האבולוציה של כרטיסי הביקור"
כל אישה ניחנה בחוכמה טבעית, אשר במקרים רבים לא מגיעה לכדי מימוש אני מאמינה שעל ידי מתן כלים אימוניים תוכל כל אישה לגלות את היכולות האינטואיטיביות הללו ולהשתמש בהן כדי לנוע קדימה ולהגשים מטרות ושאיפות.

כמאמנת , אני פועלת מתוך אהבת אדם והרצון להיות שותפה לעשיית שינוי בחיי אחרים כשם שאני מובילה שינויים בחיי האישיים. האימון עבורי הוא דרך חיים המעניקה לחיי משמעות נוספת, ואני עושה זאת באהבה רבה.