שמנמודה

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי שמנה. כשהייתי קטנה, אמא שלי תמיד הייתה אומרת: "אני לא מבינה למה את שמנה. את ממש לא אוכלת". אז נכון, אולי אוכל לא אכלתי, אבל ממתקים ועוגיות תמיד אהבתי. לאמא שלי לא היה מושג בדיאטה, ולכן לא היה מי שיכוון אותי בנושא. עמוק בלב באמת האמנתי שאני לא אוכלת כלום ובאמת משמינה "רק מלראות אוכל " ?

הדיאטה הראשונה שלי הייתה המצאה עצמאית שלי. החלטתי לאכול רק אשל, עגבניות ומלפפונים כל היום ובערב לסגור את היום עם חבילת שוקולד רוזמרי (שזה מאוד דיאטטי ומאוזן תזונתית). הרווחתי פעמיים – לי היה טעים, וגם ירדתי במשקל, אין לי מושג איך… כנראה הגיל.

 

אני בגיל 16, עם האחיין שלי

 

במהלך השנים, היו עוד המון פעמים שמאוד רציתי לרדת במשקל. בצבא, חברה אמרה שיש איזה רופא ברחובות שנותן כדורים. נסענו יחד כל הבנות מהבסיס. כולנו – לקחנו, כולנו – רזינו. מאז ניסיתי כל דבר אפשרי: אבקות, ספריי, דיקור, תה וקבוצות למיניהם. התקופות הכי מאושרות שלי מבחינת אוכל היו בהריונות. סוף סוף יכולתי להגשים את עצמי ואת הרעיון של לאכול בשביל שניים. אז אכלתי בשביל שניים. נראיתי מפחיד, אבל היה לי "אישור" בהריון לאכול כל מה שלא העזתי בימים רגילים.

היום כשאני רואה את השיח על זה שחוזרים אחרי הלידה מהר וישר לגזרה, אני אומרת לעצמי, מזל שזה לא היה בתקופה שלי. בנוסף לדיכאון אחרי לידה עוד היה לי רצון לחזור מיד לגזרה. בתקופה שלי תמיד אמרו: חוזרים לגזרה שנה אחרי הלידה. זה נשמע מאוד הגיוני, בריא ליולדת ובטח גם לילד. אמנם אמא שמנה, אבל רגועה יחסית ?

 

בברית של איתי. המצב הכי שמן שלי
בברית של איתי. המצב הכי שמן שלי

 

אפשר להגיד שעם השנים הפכתי ל"פרופסור לדיאטה". לא היה תכשיר חדש של דיאטה שפרסמו, שלא הייתי הראשונה לנסות. שנים הייתי חברה בקבוצות שומרי משקל עד שהפכתי בעצמי למדריכה בשומרי משקל.

מתוקף תפקידי, שוב רזיתי מאוד. אימא שלי ממש לא אהבה את המראה החדש שלי. כדי להסביר לי כמה אני נראית רע מבחינתה היא אמרה (במרוקאית כמובן): "מאז שרזית – התכערת". לדעתה, העיניים שלי נעשו שקועות פנימה, האף שלי גדל ויצא החוצה ועכשיו הוא כבר "מטר וחצי". אהה והכי חשוב: "כל היופי שהיה לך נעלם". מבחינתה, ליופי היתה הגדרה אחת – שמנה עם לחיים ורודות, וכמובן לבנה.

 

רזה, עם בגד ים
חתיכה עם בגד ים. אבל נבוכה, אולי בגלל זה נראית קצת עצבנית

 

למרות כל מילות האהבה של אמא שלי על דיאטות, אף פעם לא הגעתי למשקל כבוד, ותמיד נחשבתי שמנמודה. שומרי משקל הייתה אחת התקופות בהן הבנתי איך לאכול נכון, מה מותר ומה אסור. אז נחשפתי גם לתופעה המדהימה של נשים שנראות מיליון דולר ונלחמות על 2-3 קילו שמאמללים אותן. נשים שלא מסוגלות לראות כמה הן יפות ושוות בלי איזו טבלה של משקל שאני לא יודעת מי המציאה אותה בכלל.

גם אני הייתי במקום הזה בדיוק. החלק העצוב בכל הסיפור הזה, הוא שהיום כשאני רואה את התמונות שלי, אני חושבת שנראיתי פיצוץ. רק שאף פעם לא הרגשתי כך. תמיד חשבתי שאני שמנה, ופשוט לא אהבתי מספיק את איך שנראיתי.

 

אחרי-לידה-חזרתי-מהר-לגזרה-אחרי-שסגרתי-היטב-את-הפה

 

סתם שתדעו, היום אני הרבה יותר שמנה, אבל אני מרגישה יותר טוב עם עצמי ממה שהרגשתי אז. תמיד כשהגעתי למשקל מסוים, הייתי אומרת לעצמי "אם רק הייתי 3 קילו פחות, הייתי נראית יותר טוב". זאת היתה הבעיה מבחינתי… אז. היום, ממרום גילי, אני מבינה שיופי זה לא רק משקל. יופי זה מה שאת משדרת. יופי זה כמה את אוהבת את עצמך. כמה ביטחון עצמי יש לך, אפשר להיות סקסית גם במידה 44… ולא רק במידה 36.

 

בבר מצווה של איתי
בבר מצווה של איתי

 

הרבה פעמים אנחנו רוצים להגיע "לשם". רק שמרוב שאנחנו עסוקים בלהגיע "לשם", אנחנו לא מבינים שאנחנו כבר שם. שם הוא כאן, ואנחנו לא נהנים מספיק (או בכלל) מהמקום אליו הגענו.

לא משנה לאן אתן רוצות להגיע, עצרו שנייה ותבדקו – האם אתן נהנות או חוגגות מספיק את מה שיש לכן עכשיו, ממש בידיים?
אני יכולה להבטיח לכן, שרק אם נעצור ונחגוג את ה-עכשיו, את הרגע, נוכל להתקדם לאן שאנחנו רוצות להגיע. ככל שנרצה רק להגיע לשם, לא נצליח ליהנות מהכאן ועכשיו, ממה שכבר פה ושכבר יש לנו והשגנו. בדרך זו, אף פעם לא נצליח להתקדם ולהיות שמחות בחלקנו.

 

שמנמודה-אוהבת-את-עצמי-כמו-שאני

 

עוד עצה קטנה לי עבורכן, והיא: תקשיבו לסביבה. במקרה שלי, כל הזמן קיבלתי מחמאות על המראה שלי. אמרו לי כמה אני נראית טוב, ואני פשוט לא הקשבתי. הייתי רק באמוק של ירידה במשקל. הרבה פעמים אנחנו מבטלים את מה שאומרים לנו ולא מקשיבים ליקרים לנו. לכן, העצה שלי אליכן היא: עצרו להקשיב וללמוד מהאנשים הרבים בדרך ובחיים שלכן. היו חכמות לקבל את המתנות שאנשים נותנים לכן בדרך :)

מעוניינת בשינוי בעצמך? שינוי תזונתי, זוגי או כל דבר אחר. מוזמנת לפנות אלי לאימון אישי ו/או הרשמה לסדנאות צרי קשר

 

38 תגובות
  1. איריס להגיב

    נהנתי לקרוא את מצבך היום ונתת לי להזדהות עימך בכמה דברים. אכן שהתבגרתי וכיום בת חמישים. ובשל בעיות בריאותיות לא יצאתי מהבית כמה חודשים. והשמנתי. בעלי לא מקבל זאת וזה מתסכל לחיות עם בן זוג שיש לו טענות ופוגע על המראה שלי.
    איפה כאן השמנמודה???

    • ירדנה ויאטר להגיב

      אירס יקרה
      לתגובות של בעלת לא תהיה לך שליטה,
      ועדין איך להרגיש עם המצב תלוי רק בך, את נראית מהמם , תכניסי לחייך דברים שממלאים אותך ותתחילי לאהוב את עצמך
      בטוחה שיש בך הרבה יותר ממשקל
      חיבוק ענק
      ירדנה

  2. גילה להגיב

    שמנמודה היא מילה מזעזעת, מקטינה ומשפילה. תפסיקי להשתמש בה

  3. שלי שלו להגיב

    יא ירדנה אחת.
    איזו נששששששמממה את.
    הפוסט הזה הוא על כל כך הרבה דברים, אבל בעיקר על המשקל שאנחנו מייחסים לדברים הלא חשובים-
    כמו המשקל שלנו :)
    אנחנו מוקפים במודלים לא ריאלים בכל תחום בחיים שלנו.
    כמה צריך לשקול
    איך צריך להיראות
    איזו אמא אני צריכה להיות

    ומתי נהיה מאושרים? כש… מה? כשיהיה לנו, כשנוכל, כשנצליח, כשנתקדם?
    למה לא היום?
    כולנו מבטיחים (ומשקרים) לעצמנו ש"יום אחד" נעשה את השינוי הגדול
    במקום לשנות את ההשקפה שלנו
    ולהבין שהכל עניין של פרספקטיבה.

    תודה על פוסט מאיר
    תודה עליך.

  4. מילי להגיב

    ירדנה אהובה, נגעת בי בפוסט הזה בקשת רחבה של מקומות אישיים כואבים יותר וכואבים פחות, אבל פסקה אחת שהגעתי אליה וקראתי פעמיים ושלוש היתה הפסקה שדנה בכאן ועכשו, רק בשנה האחורנה אני מצליחה להתובנן באמת והלבין כמה חשוב הכאן ועכשו…ואמא שלי וסבתא לא באמת חיות כאן ועכשו, יש להן נטייה לשמור דברים לימים טובים יותר, חפצים, כלי מיטה, כלי אוכל, וגם אני עד השנה האחרונה הייתי כזו (אולי זה מסר סמוי שעבר בחינוך?) שמרתי כלי מטבח מיוחדים מפות ושאר דברים יפי שרכשתי ליום שמלכת אנגליה או מישהו חשוב באמת(!) יבוא להתארח בבית ולא נהנתי מהם, עובדת על עצמי ביום יום שמגיע לי להנות מהכאן ועכשו מאני כמו שאני ולא לחכות ליום שתבוא המלכה בכדי להשתמשמ בכוסות של המלכה או לרכוש את הג'ינס כשארד רק עוד מידה אלא לקנות עכשו ולהנות ממנו לפני שהוא sold out או יוצא מהאופנה… אוהבת לקרוא אותך! תמשיכי…

    • ירדנה ויאטר להגיב

      מלי אהובתי,
      גם לאימי היה הרגל מסוג זה, ונשארו לה הרבה דברים בקופסאות
      לכן בואי נראה כמה אנחנו מהממות עכשיו
      ונלמד להנות מהרגע
      אוהבת המון

  5. ירדנה ויאטר להגיב

    סיגלת
    חבל שלא ראיתי ,ואני מקווה שאוכל להשפיע על כל הצעירות לעצור ולראות עכשיו
    אוהבת המון
    ירדנה

  6. ריבי להגיב

    זה נוגע לי בכל כך הרבה תחומים! כתבת בכל כך הרבה פתיחות וכנות. תודה במיוחד על העצה להקשיב לסביבה ולא לקולות הפנימיים שלנו.

  7. יונית להגיב

    איפה חותמים? לוקחת.מהפוסט שלך לא לבטל את.המחמאות.של.האחר. בדרך כלל כשאומרים מחמאה הצד השני נוטה לבטל. חבל. יופי של פוסט

  8. אילנה להגיב

    נשמה גדולה שאת.
    המסר הכי חשוב הוא להיות בריאה ולא רזה. כשאוכלים בריא, בלי קשר למשקל רןאים את זה גם על עור הפנים והחיוניות והבנאדם מאושר בהתאם.
    וכל אחד מגיע למשקל שבריא לו אי

  9. ענבל שראל להגיב

    מה שמלי כתבה כל כך יפה. מקווה שאצליח לחבב את מה שיש. 4 שנים של עודפים זה כבר גדול עלי.
    תודה על מילים כנות וחכמות???

  10. דנה להגיב

    כמו תמיד.. מקסים!
    נגעת בנקודות שכל אחת חשה, את מדברת מנבכי נשמתינו
    וכמו שאנחנו אומרות בסדנאות שלנו המשותפות
    להיות בהווה!!
    להנות מהרגע, להפסיק להאחז באם… אז…
    להנות ולהיות גאות במה ובמי שאנחנו כי אם אין אני לי מי לי?!
    אלופה שאת
    לוקחת את המילים הנבונות ומפנימה❤️

  11. מינה להגיב

    יקרתי המהממת, כרגיל השיעור הכי חשוב זה להקשיב. לסביבה, לנו ובעיקר להרגשה הזו שמתחבאת עמוק בפנים. רזה, שמנה- הכל בראש. אם נאמן את עצמנו מספיק טוב נדע להבחין בין טפל לעיקר ונראה לי שבדיוק בשביל זה את שם. מקסימים היושר והכנות שלך להעביר את הרעיון. מאמנת בנשמה. שבוע טוב

  12. מלי לבנשטיין מנשה להגיב

    אחותי היקרה, סיפרת את סיפור חיי על קצה המזלג, אני שקלתי פעם 56 קילו ואז הגיעו טיפולי הפריון, והזריקות וההריון ואני שנתיים אחרי עם עודפים על עודפים שאני לא רואה דרך להפטר מהם.. קשה מתסכל וזו מלחמה יומיומית שמתחילה בראש ולא בגוף בזה את לגמרי צודקת, אני יודעת שברגע שאוהב את עצמי כפי שאני עם העודפים רק אז גם אפטר מהם (וגם לסתום את הפה לא יזיק כמובן) תודה על הפוסט החשוב הזה. את מהממת תמיד ובכל מצב ❤️

    • ירדנה ויאטר להגיב

      מלי שלי
      ראית כמה שמנה הייתי, רק שהפסקתי להתעסק בשומן
      והתחלתי להעריך את עצמי התחלתי בשינוי , אומנם לא מהר
      אבל תמיד הצלחתי להגיע לאיזה מקום שנראית טוב רק לא הרגשתי
      תבני אהובה המקום שאת נמצאת הוא זמני
      ואפשר לשנות
      אוהבת אותך, זכרי תמי כאן בשבילך

  13. מיכל מנור להגיב

    הו כמה שאני מזדהה וכמה שאני אוהבת את הכנות שלך!!!

  14. נועה להגיב

    ירדנוש מהממת כל כך נכון!!!!! בתור שמנמודה פלוס פלוס…הצגת את הלבטים והתחושות כל כך נכון. והכי חשוב המסר אחחחחח המסר הזה… כל כך חשוב. מבטיחה לחזור ולקרוא אותו מידיי פעם ?

  15. הגר אשחר ניר להגיב

    ירדנה את פצצה מהלכת. בכל מצב. גם אז. גם היום. וכל מה שכתבת פה זה יהלומים לנפש. רזה. שמנה. שמנמודה. מה זה משנה בכלל? כל כך חשוב לדעת להיות שלמים עם עצמנו ולעצור להקשיב למה שלסביבה האוהבת והמפרגנת שלנו יש להגיד. פוסט. נפלא. כתוב נפלא ועושה טוב על הלב.

  16. אביטל אנגל להגיב

    ירדנוש אהובה. תענוג לקרוא אותך. עולה לי חיוך עם המילים שלך. בכל משפט רואה אותך מולי. תודה על התובנות.

  17. ליאת להגיב

    אהבתי מאד את החשיפה האופן שאת אומרת את הדברים ישיר, בלי עטיפות ובו זמנית בלי לבקר. נהניתי לקרוא.

  18. אורית ארגמן פדידא להגיב

    ירדנה אלופה, כל כך נכונות התובנות שלך ומעניקות השראה.. להנות ממה שיש כאן ועכשיו!

  19. סיגל מולקנדוב להגיב

    ברור לך שציטטת את הסיפור שלי ( וכנראה של עוד איזה מליון נשים) גם אני מסתכלת היום על תמונות שלי מפעם ואומרת וואו איזה רזה הייתי אז למה חשבתי שאני שמנה? אף פעם לא הייתי מרוצה מהמשקל שלי ואילו עכשיו ( אחרי 20 קילו פחות) אני במשקל שפעם הייתי חושבת שהוא בשמיים אבל אני מרוצה כנראה שאת צודקת הגיל עושה את שלו.

השארת תגובה