הנעה מחדש – או – פריקית של שליטה

אני נחשבת לבחורה קלילה עם חוש הומור, זורמת (ואפילו מבולגנת),לוקחת את החיים בקלות… כך שהמילה "שליטה" היא לא בדיוק בלקסיקון שלי. אבל מה קורה כשבעיצומה של תקופה של שיא המרץ, האנרגיות והעשייה, כשאתם ב"טורבו", בלי תכנון, משום מקום, לא צפוי ובלי הזמנה מוקדמת קורה משהו גדול או קטן בחיים שמחייב אתכם לעצור? זה בדיוק מה שקרה לי, ואני כאן כדי לספר על זה ובעיקר על איך הנעתי את עצמי מחדש.

אני מפחדת ממים, אבל הילדים רוצים בריכה, איזה מזל שכשהם קטנים הם עוד מסופקים מבריכה בגיגית
אני מפחדת ממים, אבל הילדים רוצים בריכה, איזה מזל שכשהם קטנים הם עוד מסופקים מבריכה בגיגית

 

כן אני יכולה להעיד על עצמי שאני אמא דאגנית לילדים שלה. לא ממש חונקת ובטח לא היסטרית או חרדתית (כמו שאמא שלי הייתה) אבל בסך הכול אני רוצה לדעת שהם בסדר, אוכלים, מסתדרים לא חסר להם שום דבר, שמחים ומאושרים.
את כל הדברים האלו יכולתי לראות בקלות כשהם היו קטנים, והיו לידי.
היום כשהם כבר "חמורים גדולים", הכול השתנה והחיים שלהם (וגם שלי אם נודה באמת) כבר לא כל כך בשליטתי…

 

הכל יוצא משליטתי
הכל יוצא משליטתי

כשהכל בסדר אז אין שום בעיה, העניין הוא שפעם בכמה זמן נופלת עלי איזו פצצת אטום שתופסת אותי ממש לא מוכנה.
אז אחרי הדרמה ואני טובה בזה (וגם לא מתביישת להודות צריכה את זה), ההלם, הבכי, חוסר האמונה שזה יכול לקרות אצלי, הרצון לחזור לחיים הקודמים – אני גם מבינה שהמצב הזה, הלא טוב שנקלע בדרכי הוא זמני ואני לא הולכת לגור או לבנות דירה פה, אני חייבת לעשות משהו.

כמה ששומרים על הילדים . הם גדלים ועושים מה שהם רוצים
כמה ששומרים על הילדים . הם גדלים ועושים מה שהם רוצים

ולמרות זאת אני לא ממש עושה, אלא מתחילה להתנהל באופן אוטומטי ו"מתפעלת" – עושה מה שצריך לעשות מבחינה פרקטית, מעשית.
רק אחר שהאירוע מסתיים או יותר נכון משתלב בחיים אני מתחילה להבין, לעכל מה קרה ולהודות שככה זה, ומפסיקה להשתמש במשפט "אני לא מאמינה", כי אני כבר מאמינה, ומקבלת את המציאות כפי שהיא.
אז חכו רגע, בואו נחזור לנקודת ההתחלה… אני מודה, אני פריקית של שליטה. וכשמשהו לא צפוי קורה לי, אני פשוט מתפרקת לרסיסים.

 

 

אני לא אוהבת את זה שפתאום אני צריכה לעצור, לשנות תכניות. בטח כעצמאית ההתפרקות מהירה מאוד כי "הכל עלי". כשכירה הייתי לוקחת חופש / חופשת מחלה וחוזרת אחרי שהכל נגמר והכל היה ממתין לי באותה נקודה בה עצרתי.
כעצמאית זה מכניס לתחושה של נסיגה, צעד קדימה שניים אחורה ולעתים אפילו מתפספס המומנטום.. אז מודה, אני ממש לא אוהבת את זה.
והנה לא מזמן זה שוב קרה, בלת"ם באמצע החיים, דווקא כשאני הכי בצמיחה של העסק שלי ונמצאת במקום בטוח וטוב עבורי. למזלי קיבלתי מלא חיזוקים מהמשפחה והחברים. אחותי לדרך העצמאית, הילה מאור אמרה לי:"קחי את זה כמו תקופה של חופשת לידה. אני עשיתי את זה הרי כבר לא מעט…"
למרות שאני רחוקה מחופשת לידה, מאוד התחברתי למשפט הזה שליווה אותי בכל התקופה הלא קלה שעברתי. אומנם לא שאלו אותי ובטח לא תכננתי שה"תינוק" הזה יוולד, אבל כן, גדלתי והתחזקתי, העולם שלי השתנה ואני צריכה לתת לעצמי את הזמן לעכל את זה ולהניע את עצמי מחדש.

לכל החברות שלא מודות שהן חולות שליטה ולאלו שכבר מודות, אין לנו ולא תהיה לנו שליטה על כל דבר בחיים.
כן יש לנו שליטה על איך אנחנו מגיבות ומה אנחנו עושות ובאיזו גישה אנחנו מתייחסות לסיטואציות שהחיים מזמנים לנו.
בטח חלק מכן אומרות: "מה זה? מאמנת כותבת את זה? מה עם יעדים ומטרות? מה עם משימתיות?" אז זהו, שזה לא סותר, זה בסדר חשוב ורצוי להציב יעדים ולתכנן תכניות, ועדיין בחיים כמו בחיים יש עוד דברים שקורים.

 

גם כשהם בשליטתנו, יש דברים שהם לא ממש מרוצים מהם... כמו איתי, כשמדובר בתמונות משפחתיות...
גם כשהם בשליטתנו, יש דברים שהם לא ממש מרוצים מהם… כמו איתי, כשמדובר בתמונות משפחתיות…

 

וכאן השאלה היא איך מוצאים את הכוחות לאסוף את עצמנו ולחוזר להניע את עצמו מחדש.
אז איך? זהו , שהרבה פעמים אנחנו מחפשות את הכוחות בחוץ –  וכאן הבעיה שלנו כי הכוחות הם פנימיים, ונמצאים אצלך.
עם זאת כן אפשר ללכת למטפל שיעזור לכן למצוא ביחד את הכוחות שלכן, כי המשימה הזאת לא תמיד פשוטה.

קודם כל, לא להילחץ
קודם כל, לא להילחץ

 

איך אצלי זה עובד?
אני ישר מתחילה להסתכל עלי ומבינה שאם עברתי את "הצרה" הזאת ונשארתי בחיים. אז אני חזקה.
אם בזמן ייאוש אמרתי "בא לי למות" אני מבינה שממש לא ואני אוהבת את החיים.

אם אמרתי "החיים שלי גיהנום" אבל שרדתי את זה אני מבינה שכנראה גיהנום זה משהו הרבה יותר קשה.

ואם אמרתי "רוצה את החיים הקודמים" אני מבינה שממש לא כדאי לי, כי עכשיו אני הרבה יותר חזקה ממה שהייתי.

חשוב לנו להבין שכל מה שעברנו גם הדברים הטובים ובטח הדברים הפחות טובים
עושים אותנו מי שאנחנו למרות שלא בחרנו בהם ויש דברים שלא היינו מאחלים לאף אדם
ועדין זה עושה אותנו מי שאנחנו – חכמות, חזקות, מבינות בחיים ומלאות יכולת והבנה שהכוחות שלנו נמצאים בתוכנו.

אז זכרי, הם תמיד שם גם אם בנקודת זמן מסוימת נראה לך שהם נעלמו.
ואל תתביישי להודות שגם את, כמוני, פריקית של שליטה…

אז אם את מרגישה שאת זקוקה להניע את עצמך מחדש ממשבר, או לקחת צעד קדימה מהמקום בו את נמצאת,
אני גם אשמח לסייע לך למצוא את הכוחות שבתוכך.
דברי איתי
שלך,
ירדנה

19 תגובות
  1. אסנת חן להגיב

    מאוד מזדהה עם כל מה שכתבת ירדנה. הצורך הזה שדברים יסתדרו כמו שאנחנו רוצות ויתנהלו על מי מנוחות הוא טבעי וברור. אבל באינטרקציה עם אנשים / הילדים שלנו שיש להם רצונות משלהם פה באמת צצות ה"הפתעות" והגורמים המזמנים שמטלטלים אותנו ומחייבים היערכות מחדש. רק במרחק הזמן אפשר לראות את התמונה הרחבה ואולי להבין מדוע הדברים קרו כך ולא אחרת.

  2. מירב טבקמן להגיב

    ההבנה הזו שבעצם אין לנו באמת שליטה על מה שקורה היא מטלטלת.
    לי אשית לקח זמן להגיע להבנה ולקבלה הזו כי גם אני אוהבת וודאות אנוכי,
    אוהבת להיות בשליטה. כמו רבים וטובים מאיתנו.
    וכמו שכתבת – אין לנו איך לשלוט על מה שקורה, יש לנו את היכולת לשלוט על איך שנגיב.
    זו השליטה החדשה שאימצתי. היא עובדת הרבה יותר טוב.
    לפעמים אני בוחרת להתמוטט, להתכנס, לבכות, להתפרק.
    ואז אני בוחרת שדי, אני מבקשת עזרה, או נעזרת בעצמי, כל דבר שעובד.
    וככה החיים.
    נעים בין התקופות של אשליית השליטה, לבין החוויה שהכל מתפרק.
    בדרך מגלים את הכוחות שבנו ואת היכולת הזו תמיד לקום ולהמשיך, לרוב חזקים יותר.
    תודה על הפוסט החכם הזה !

    • ירדנה ויאטר להגיב

      מרב יקרה
      אני תמיד מרגישה שאחרי התפרקות אני יותר חזקה
      וכל מה שאנחנו עוברות עושה אותנו יותר חכמות וחזקות
      וזה מי שאנחנו היום
      חיבוק ענק
      ירדנה

  3. יעל עיני להגיב

    מתחברת ממש.
    העצירה, ההסתכלות מסביב וההבנה שרק אני יכולה להוציא את עצמי אבל לא בלי עזרה.
    וגם החופשה. אולי לא הייתי קוראת לזה חופשת לידה אבל לחלוטין חופשה.
    ולמדתי גם שאלו התקופות הכי מצמיחות, כי בתקופות האלו אנחנו לומדים על עצמנו דברים חדשים.
    תודה על התזכורת.

  4. אורית ארגמן פדידא להגיב

    קראתי אותך, ואני מבינה את הכל רק הרגש לפעמים עוצר בעדי, לוקחת לעצמי את ההתחזקות וההסתכלות הלאה, ומרווה גם מהאופטימיות שלך

  5. יונית צוק להגיב

    כמה מילות שכל יש בך ירדנה! כמה שאת חכמה ועוצמתית. מהמבט הישיר והכנה הזה של החיים, ואיך לעשות את החיים האלה לקצת יותר נסבלים ממה שהם בדיוק במקומות החמוצים.
    חיבוק על מה שעברת ועל הדרך , ועוד חיבוק על התובנות. את גדולה מהחיים.

    • ירדנה ויאטר להגיב

      יונית יקרתי
      מעבר למה שלמדתי במסגרות הפורמליות, החיים לימדו אותו
      החיים עושים אותנו מי שאנחנו אחרי כל משבר חזקות יותר חכמות יותר ויכולות יותר,
      חיבוק ענק
      ירדנה

  6. מינה להגיב

    ירדנוש את כל כך אחת מה״חכמות, חזקות, מבינות בחיים ומלאות יכולת והבנה שהכוחות שלנו נמצאים בתוכנו״. תמשיכי ככה. אוהבת מינה

  7. תמרי סלונים ליבס להגיב

    ירדנה יקרה,
    אני יכולה להעיד על עצמי אחרי שנתיים של תהליך מאוד עמוק בחיי, אחרי בלת"ם מאוד לא פשוט….שהכי קל זה לבקש לחזור אחורה, למה שהיה. ואני גם פריקית של שליטה. לחלוטין.
    בעיתות משבר אנחנו רוצים לחזור לטוב ולמוכר. וזו הטעות הכי גדולה שיש, אבל לפעמים המחשבה על כך גדולה מאיתנו והיא באה בלי שנרצה.
    למדתי בשנתיים האלה שלפעמים כמו שכתבת, הגיהנום שלי הוא לא הגיהנום עליו מדברים בספרים הגבוהים, שהמצב בו אני נמצאת הוא משהו בר חלוף ואי אפשר לזרז שום תהליך בכח.
    יודעת ששום דבר בחיינו לא קורה לנו במקרה, לא הטוב ולא הפחות טוב. זה המוטו של החיים שלי. זה מה שנותן לי כח ואמונה להמשיך בדרך שלי.
    להאמין שמה שקורה בא לומר לי משהו. משהו חשוב על עצמי.
    לפעמים נבין למה זה קרה ממש אחרי, או תוך כדי ולפעמים רק ממעוף הציפור ובפרספקטיבה יותר רחבה, הדברים יסתדרו להם בפאזל של החיים שלנו.
    תודה על פוסט ברור, נהיר ומזוקק לאמת פנימית ולתובנות שכל אחד צריך בחיים הלא תמיד פשוטים שלנו.
    מאחלת לך חג חירות שמח!! קודם כל לעצמך לכל כולך ואחר כך לכל אוהבייך ואהובייך.

  8. שלי שלו להגיב

    איך לא ראיתי את הפוסט הזה?
    התחברתי לכל מילה. גם אני, כמובן, קונטרול פריק וכשמשהו תופס אותי באמצע החיים, כשאני לא מוכנה אליו (נו באמת, איך אפשר להתכונן להפתעות?…)
    זה קודם כל מעצבן אותי. ככה זה בעדה שלנו :)
    אני מכירה כל שלב בתהליך שפירטת ושמחה להודות שגם אני כבר מקבלת את הבום בצורה אחרת.
    קודם כל עושה מה שצריך ואחכ מבינה איך לעשות טוב יותר בפעם הבאה…

    חג שמח ומשעמם יקירתי
    בלי שום הפתעות

    • ירדנה ויאטר להגיב

      אהובה
      איזה מפתיע שגם בעדה שלך זה קורא:}
      האמת כל הדברים "המפתיעים" עושים אותנו רק יותר חזקים לחיים
      תודה שאת החיי, חג שמח
      אוהבת

  9. yifat rahamim להגיב

    ירדנה המהממת כמה זה נכון וגם אני כמו שאת כבר יודעת חולה שליטה וקשה לי לשחרר ןכרגע שהילדים עוד קטנים זה כאילו קצת יותר פשוט וגם עכשיו לא הכל צפוי ורק מקווים שאנחנו לא עושים יותר מידי טעויות.
    פצצות נופלות אבל אך שהו אנחנו מצליחים לגדול מהן ולהתפתח ואולי גם לקוות שבפעם הבאה יהיה לנו לפחות מקלט נורמלי ומאורגן שלפחות יהיה קצת יותר נוח.
    אוהבת אותך ומאחלת לך רק לצמוח גם ללא פצצות קטנות או גדולות, מהיום שקט ושלווה.
    נשיקות אהובה.

    • ירדנה ויאטר להגיב

      יפעת אהובתי
      תהני תהני עם הנסיכים שלך,
      ברור לי שכולנו אוהבים שליטה, לא תמיד יש לנו אומץ להודות בזה
      ואת מבחינתי עשית דרך בעצן ההצהרה
      שאלוקים יזמן לך ולמשפחה רק טוב
      אוהבת המון

  10. אנולה רז להגיב

    ירדנה יקרה, כמה שזה נכון. כשאנחנו מופתעים זה תמיד נראה נורא ואיום. גם אני כמוך, משתדלת להיות פרקטית ברגעי האמת ואחר כך לעכל. רק שאצלי העיכול קשור לאיך כל אחד מהשותפים למקרה מרגיש ומה עובר עליו. פחות לעצמי, לעתים פשוט שוכחת לנשום. אוהבת אותך תמיד…… 😘

    • ירדנה ויאטר להגיב

      אנולה יקרתי
      חשוב לדאוג לאחר, ועדין הכי חשוב זה לך
      אני ממש לא משתדל להיות פריקית של שליטה, אני כזאת!! רק שהחיים מפתיעים אותי
      חג שמח אהובה

השארת תגובה